איך להודיע לילד על מוות של אדם קרוב לו ?

טקסט שנלקח מתוך הספר "אבל-היום שאחרי" של ד"ר תמר אשכנזי.

איך להודיע לילד על מוות של אדם קרוב לו?

חשוב שהאדם הקרוב ביותר לילד, הורה או אח הוא זה שיודיע. לעתים יש צורך בעזרה והנחיה של איש מקצוע, אבל האיש הקרוב הוא זה שצריך לבשר. לא פעם ביקשו ממני הורים להודיע לילדים. הסכמתי רק להיות לידם בעת שבישרו, אבל לא לדבר במקומם. האיש הקרוב לילד הוא זה שיודיע. אם אין הורה אז אח, ואם אין אח אז דוד או סבא, או אפילו מטפלת קרובה. כשמודיעים לילדים, רצוי למצוא פינה שקטה ואינטימית. לילדים קטנים כדאי להודיע תוך חיבוק. להעצים את הביטחון, לשדר "אתם לא לבד".

מה לומר ומה לא מומלץ...

לכל גיל יש לבחור את המילים המתאימות לשפתו של הילד באותו שלב התפתחותי.

מגיל שלוש עד שש-שבע, החשיבה של הילדים היא יותר קונקרטית. יש לומר את המילה מת או מתה ללא התחמקות, ולהימנע ממילים המתארות מצבי עמימות, כמו כנראה או אולי. לבטא מילים שמשמעותן סופיוּת - מת, איננו. לא להשאיר מקום לפנטזיות ואשליות שאמא נסעה רחוק, או שהיא חולה מאוד ויש סיכוי שתבריא.

אפשר לומר משפטים כמו "אבא שלנו מת והוא לא יחזור יותר. הוא ימשיך לחיות בלב שלנו". יש הנוהגים לומר שהוא ישמור עלינו בשמיים. שמעתי על ילד שאחיו נפטר ממחלה כשהיה בן שלוש. שנתיים לאחר מכן, כשהילד טס לחו"ל, הוא הביט בחלון לאורך הטיסה כולה ואמר שהוא מחפש את אחיו בשמיים. 

מגיל שש-שבע הילדים כבר מבינים שמוות פרושו סוף. הפנמת המושג לא שלמה אמנם, אך הילד מבין שהוא כבר לא יראה את ההורה, האח או הסבא.

בגילים אלו אפשר לומר שסבתא או אמא היתה חולה במחלה קשה מאוד, והיא מתה והיא כבר לא סובלת. שאבא נפגע בצבא או בתאונה והוא מת. כדאי להתנסח בפשטות.

ההבנה של משמעות המוות תלויה בגילו של הילד, אבל החרדה שמתעוררת בעקבות ההודעה תופיע לרוב גם בקרב הילדים הצעירים וגם בקרב הילדים הבוגרים. לכן חשוב לתת מקום לשאלות, לעודד זאת ולתת לכך לגיטימציה.

יש לאפשר הבעת רגשות, ובמידת הצורך אף לייצר הזמנה לשיח, כמו אמירת משפטים קצרים ולאחריהם שתיקה. לדוגמה: "עצוב מאוד שאמא מתה", ומיד שתיקה. שתיקה שמאפשרת תגובה. אין לחשוש מהזלת דמעות לעיני הילד.

חשוב ליידע את הילד מה הולך לקרות ברמה המיידית: על הלוויה ומנהגי השבעה. המידע יסייע לתחושת הביטחון בכל הכאוס הנורא שמתרחש בתוכו ומסביב לו.

לילדים הפעוטים והצעירים, ואף למתבגרים הצעירים מאוד, חשוב להסביר שכל השאר נשאר אותו הדבר. לחזק את הביטחון והיציבות: אתה תמשיך ללכת לגן, לבית הספר והחוגים, לסבא וסבתא. יש למנות את כל הפעילויות או המצבים הרלבנטיים לילד לפי גילו וצרכיו – שימשיכו להתקיים ללא שינוי. להציע להזמין חברים. לעשות ככל שניתן כדי להעצים את היש ואת חצי הכוס המלאה.

ד"ר תמר אשכנזי

מחברת הספר ״ אבל - היום שאחרי״