דנה מצלצלת אלי ומבקשת שאכתוב משהו על מוות לאתר חדש. כן, אני אומרת, בטח, אכתוב ואשלח לך. עובר שבוע, עוברים שבועיים. זה לא משהו שאוהבים לעסוק בו, מוות. לקרוא לו בשם, לכתוב עליו.
ברגע הקשה מכל, ליד מיטת אדם אהוב שנפטר, ניגש אליכם אדם זר, מנחם, מחבק, מציע להסיר מעליכם כל דאגה לעניינים פרקטיים. מה תגידו?
איך אפשר להפיל על משפחה אחת כל כך הרבה אסונות
המסורת היהודית הציבה הלכות ומנהגים לאחר פטירה
אבל מה יהיה עם התוכן של האזכרה. ברור לה שחייבים למצוא פתרון. והיא חוששת, עוד בבית הספר הכתיבה לא היתה החלק החזק שלה.