הלכות קבורה

סקירה קצרה של הלכות ודינים הנוגעים לקבורה.

הלכות קבורה

פטירה של קרוב היא אירוע מכונן וקשה בכל עת ובכל שלב. בהתאם, המסורת היהודית מונה מנהגים והלכות שעוסקים במנהגי הפטירה, הלוויה, הקבורה והאבלות. זאת על מנת להעניק למנוח כבוד אחרון ולסייע לקרוביו להתמודד עם האובדן שפקד אותם. לפניכם סקירה קצרה של הלכות ודינים הנוגעים לקבורה.

קבורה באדמה

המסורת היהודית לגבי הלכות קבורה נגזרת מהפסוק הידוע – "כִּי-עָפָר אַתָּה, וְאֶל-עָפָר תָּשׁוּב" (בראשית, פרק ג', פסוק יט'). מכאן, שלאחר פטירה על אדם לשוב אל העפר, כלומר אל האדמה, ממנה נוצר. הקבורה היהודית על כן נעשית באדמה, דבר שמאפשר לגופת הנפטר להפוך לעפר בצורה טבעית. מכאן ששריפה, המשמידה את גוף המת ואינה מאפשרת לו לחדול מלהתקיים באופן טבעי, היא אסורה. חניטה, שבה מוצאים האיברים הפנימיים ומושלכים, אסורה גם כן.

הלכות קבורה חשובות נוגות לאיסור על הצגת גופה ברבים, שכן הדבר פוגע בכבוד המת ובפרטיותו. בנוסף אסורים ניתוחי מתים שכן כרוך בהם ביזיון מסוים של המת ופעמים רבות ישנם איברים שלא נקברים. בנסיבות מסוימות ניתן להותיר ניתוח לאחר המוות, על בסיס התייעצות עם רב המומחה לתחום. בחו"ל הקבורה לרוב נעשית בתוך ארון קבורה ובמקרים אלו חשוב מאוד לוודא כי הארון בנוי מעץ ואינו מכיל חומרים בלתי מתכלים ו/או מתכת.

חברה קדישא

חלק בלתי נפרד מהקבורה היהודית נעשה על ידי חברה קדישא, שאנשיה מכינים את המנוח לקבורה. התהליך כולל רחיצה של הגופה, הלבשתה בתכריכים ווידוא שהקבורה נעשית כהלכתה. בישראל מרבית הפעילות נעשית על ידי המועצה הדתית ובחו"ל חברה קדישה פועלת לרוב באופן עצמאי כמוסד צדקה. לאחר פטירה רצוי ליצור מיידית קשר עם החברה קדישא.

קבורה יהודית

ההלכה מחייבת קבורה בבית עלמין יהודי וכמו כן שהכנות לקבורה והקבורה עצמה, כולל הובלת גופת הנפטר, ההורדה של הגופה לקבר ומילוי עפר בתוכו, יעשו על ידי יהודים. במהלך הלוויה נהוג כי קרובי הנפטר מהמדרגה הראשונה קורעים את בגדיהם כאות צער. בזמן הקבורה יאמרו קדיש, צידוק הדין ותפילת אל מלא רחמים.