משחק כדורגל כפרידה מן המת
בכל התרבויות ממלאת הקבורה מספר תפקידים. אופן הקבורה הייחודי מבטא גם השקפה לגבי המוות ומה בא אחריו.
בקרב שבט אינדיאנים בצפון אמריקה, משחק כדורגל מהווה חלק בלתי נפרד מטקס הפרידה מן המת. על המגרש שתי קבוצות, אחת מייצגת את החיים והשניה את המתים, והתוצאה קבועה וידועה מראש: קבוצת החיים מביסה את המתים. למשחק יש תפקיד חשוב בשכנוע המת שהמוות הוא סופי, והוא אינו יכול לשוב ולהסתובב בקרב החיים.
אם זה נשמע לכם מוזר, כדאי לזכור שמנהגי אבלות, טקסי פולחן וקבורה משתנים בין מקומות ובין תקופות. העולם העתיק, למשל, מלא בטקסי קבורה שכיום נראים משונים. המצרים הקדמונים נהגו לקבור את המלכים עם חפצים ומזון, וחנטו את גופותיהם, כי האמינו שגם לאחר המוות המת ממשיך לאכול ולשתות ולעשות את אותם הדברים; הוויקינגים קברו את מנהיגיהם עם הספינות, ולפעמים נקברו כלבים, סוסים וכך הלאה יחד עם אדוניהם. את הגופה נהגו לשרוף.
בכל התרבויות ממלאת הקבורה מספר תפקידים. שלושת התפקידים העיקריים הם סילוק פיזי של הגופה; הסדרת היחסים בין המת לקרוביו; וטיפול במסעה של הנפש. אופן הקבורה הייחודי מבטא גם השקפה לגבי המוות ומה בא אחריו. בטיבט, למשל, קיימת אמונה בלידה מחדש ובגלגול נשמות. זוהי אמונה שונה מהאמונה בתחיית המתים שהייתה מקובלת במצרים העתיקה, ואשר השפיעה על היהדות, הנצרות והאיסלאם. המאמינים בתחיית המתים, מאמינים כי המת יחזור לחיים באותה צורה בה עזב אותם, ולכן נעשה מאמץ לשמר את גוף המת, ואילו, המאמינים בגלגול נשמות מאמינים כי הנשמה מתגלגלת ויכולה להיוולד מחדש בכל צורה, והמת לוקח אתו לדרכו רק את את המעשים שעשה או לא עשה, ולכן אין חשיבות לגוף המת, וניתן לשרוף אותו.
"ספר המתים הטיבטי" נכתב מתוך אמונה בגלגול נשמות. הספר בא להדריך את הנשמה במעבר שבין החיים ללידה מחדש, ומהווה למעשה מעין תפילה, שמשמיעים הכוהנים הטיבטים (לאמות) למת. התפילה באה להזכיר למת את כל מה שהיה עליו ללמוד בחייו הקודמים. מהבחינת הזאת, זהו גם ספר לימוד לחיים, וזה לא מפתיע שפסיכולוגים רבים, ביניהם קרל יונג, ראו בו ספר חשוב שיכול ללמד רבות על נפש האדם.
"עליך ללמוד למות, זהו ידע יעיל מכל ידע אחר. כולם יודעים שנמות אבל רק מעטים יודעים ומכירים את חכמת המוות - החכמה איך למות. למד כיצד למות, אז תלמד לחיות. זה אשר לא למד למות, לא יהיה מסוגל ללמוד לחיות" (מתוך פרקי לימוד של חכמים טיבטיים, הציטוט לקוח מספרו של פרננדו שוורץ ומופיע באתר
אקרופוליס החדשה).