סרטו של מיכאל הנקה
"אהבה" הוא אחד הסרטים היפים שנעשו אי פעם על זקנה, חולי ומוות
בני 80 פלוס, בני הזוג ז'ורז' ואן
(ז'אן לואי טרינטיניאן ועמנואל ריבה הנפלאים), הם מה שהיינו מכנים "זוג
טוב". יש ביניהם אינטימיות, הבנה הדדית, אהבה. שניהם היו מורים למוסיקה לפני
שפרשו והחיים שלהם מתנהלים בהרמוניה יחסית, עם טקסים זוגיים שזוקקו במשך שנים. הם
גרים לבדם בדירה בפריז, ובתם היחידה מבקרת אותם מפעם לפעם. אבל אין בביקורים האלה
כדי להפיג את תחושת הבדידות. בסרט "אהבה" (2012) של הבמאי האוסטרי מיכאל
הנקה, הבדידות של הזיקנה היא כמעט ישות בפני עצמה. בדידות כי החברים כבר אינם
בחיים, בדידות כי יש רק בת אחת שמתגוררת רחוק, בדידות כי אימת המוות הממשש ובא
מרחפת על פני התא הזוגי, המגן היחידי מפני הבדידות. בדידות שהיא הבדידות הקיומית
של מי שנמצאים בסוף הדרך.
אן היא זו שלוקה בוקר אחד בשבץ.
הסרט מתאר את ההידרדרות ההדרגתית במצבה, ואת הטיפול של ז'ורז' במי שהייתה שותפתו
לחיים ואט אט הופכת לגוף שהוא קליפה ריקה. אן עקשנית, מסרבת לקבל טיפול, לא רוצה
שירחמו עליה ומסתגרת יותר ויותר בתוך עצמה. ז'ורז' מטפל בה במסירות, מכבד את
רצונה שלא ללכת למוסד טיפולי, ועושה למענה הכל, כמו אח סיעודי, כסא הגלגלים, עזרה במקלחת וכך הלאה.הסרט עוקב בדקדקנות אחר בני הזוג
בתוך תהליך ההידרדרות הזה: אן, המטופלת שהופכת נוכחת-נעדרת, וז'ורז', המטפל שבצד החמלה
והנאמנות הכמעט ריטואלית לאן, חווה כאב, זעם ותסכול. האהבה הגדולה בין בני הזוג
הגיעה לשעת המבחן הגדולה ביותר שלה.
"אהבה" הוא סרט מלא בחמלה
ובעדינות המתאר בדיוק כמעט מכאיב את סופם של החיים. הסרט זכה בפרס דקל הזהב בפסטיבל קאן
ובפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר ובפרסים נוספים. הקליקו לצפייה בטריילר.