ספר אורחים
מוטי ברלב
מעוללות המלחמה!!!
כמידי שנה, אני מדריך בירושלים צעירים וצעירות שבאו מארצות אפריקה ואסיה.
הצעירים הללו באים לכאן להכשרה חקלאית מטעם "אגרו סטאדי" והם מוציאים להם סיורים פעם בשנה.
החברה גם שולחת רכזות שאמורים לתפעל את הסיור מבחינה טכנית.
הכימיה עם הרכזות חשוב מאד, כי בלעדיהם הסיור יתפרק, שכן מדובר בצעירים מאד תוססים, שבקלות יכולים להתפזר בסמטאות העתיקות של העיר העתיקה, ולקבץ אותם היא מאלכה קשה ומתוסכלת.
שנה שעברה, מלאכתי הייתה קלה, לאוטובוס הגיעה בחורה צעירה בשם "אור", היא הייתה נראית מנהיגה מלידה, מצד אחד היא נהגה בסמכות, מאידך הייתה מאד מגניבה, הצחיקה את החבורה, והייתה קשובה לכל צרכיהם. הכימיה והתיאום בינינו היו מדוייקים!!
במשך הסיור היא צילמה אותי לבקשתי, ובסיום הסיור נפרדנו לשלום.
היום פגשתי בה אבל באופן עצוב מאד, כבר בדרך חיכיתי למפגש איתה שכן היא סיפרה לה שהיא באה מנתיב העשרה. רציתי לשמוע ממנה את קורותיה ב7.10.
כשהגעתי לא ראיתיה, שאלתי את חברותיה היכן היא? בשפל קול הם השיבו לי: היא לא איתנו, היא נפלה עם הוריה ביום הארור, היא באה לבקר אותם. היה חשב להם להדגיש שהיא נשאה אקדח איתה.
לא היה לי זמן לעכל את זה הזעזוע, וכמו בדה ז'וו אני התחלתי את הסיור, תוך כדי צפים לי זכרונות ממנה. כאן אמרתי לה ככה, כאן היא סיפרה לי ששירתה במג"ב ( אם אני זוכר נכון) שמה דיברנו על הרפורמה, ומעבר להרים סיפרה לה על חלומותיה. אבל עכשיו תחתיה ישבה מישהי אחרת.
מידי פעם הבטתי אחורה בציפיה, מחפש את פניה של האישה המרשימה הזאת, אולי היא בכל זאת שם. אבל לא, היא לא הופיעה, הלכה ללא שוב!!
יהי זכרך ברוך " אור אוקני" אורחת לרגע בחיי!!
מצרף כאן את התמונה שצילמה לפני שנה!