ילידת עירק, מאורעות פרהוד 1942.
עלתה לארץ ב-1951 בגיל 9 עם משפחתה.
בארץ עוברת שמה לנורית.
בעודה ילדה קטנה כבר נאלצה להתמודד עם קשיי הקליטה במעברה בנחלת יהודה, שם, יחד עם הוריה ואחיה למדה את השפה העברית על רהוטה.
נורית היתה ילדה יפיפיה, היתה הילדה המפונקת והאהובה במשפחה.
נישאה לאבי, מנשה גבאי, (שהיה בן דודה מצד האמא) בשנת 1957 בגיל 15. מנישואים אלה נולדנו אחי 1958, אחותי 1959 ואני 1965.
אמא היתה תופרת מקצועית.
אין דבר שלא ידעה לתפור, ממצעים של משי ועד שמלות כלה מפוארות.
אישה חרוצה שלא נכנעה לקושי ונלחמה על צדק, אמת ויושר וכך חינכה אותנו (ילדיה) מהיום הראשון תוך דוגמא אישית.
אהבה היתה המהות, הדרך, השפה, הכח, הנתינה, ההשראה, והכח המניע שלה במסע החיים.
אמא היתה דמות נערצת בשבילי, שבכל יום הבנתי איזה זכות ענקית ניתנה לי להיות בתה.
הכח שלה להעמיד צבא שלם ולנצח כל קושי בכל שלב בחיים, היה דבר שרק היא יכלה לעשות,
ממש ליצור יש מאין ואת זה אזכור לך לעולם אמא.
אמא יקרה שלי,
לוחמת שלי, החברה הכי טובה שלי,
מייעצת לי בכל שעה ביום ובלילה,
לב טהור מלא באהבה,
את בליבי ובמחשבתי בכל רגע ושנייה.
דמותך תמיד לנגד עיני,
דרכך ועצותייך הם לי הכוונה שמאירה את דרכי בזה העולם.
לימדת אותי לא לוותר ולהלחם על הצדק
גם אם צריך לגייס צבא שלם.
לימדת אותי לאהוב, לפתוח את הלב ולא לפחד.
להיות נאמנה לעצמי, לשאוף תמיד להתקדם ולהתפתח, לתת מכל הלב ובלי חשבון כי נתינה היא קבלה.
לימדת אותי איך להתפלל אמיתי מהלב,
איך להכין קציצות בשר ברוטב עגבנית ואיך להיות אדם טוב ומאמין.
לימדת אותי משפטים יפים שהם נכס יקר.
אימצת לי התקווה שמחר תמיד תאיר השמש חמה יותר ומה שנראה היום כבעייה, מחר ימצא לו הפיתרון.
אמא, אני יכולה לכתוב ספר על מה שאת בשבילי,
ואיזה מתנה יקרה קיבלו המלאכים בשמיים כשהגעת לשם.
אני יודעת שבכל רגע את איתי, שומרת עלי,
על הילדים שלי, ושביננו ממשיכה התקשורת
בשפה שרק את ואני מבינות..
אוהבת ומתגעגעת אלייך המון אמא שלי💕