קבורה בקומות (קבורת סנהדרין)
קבורה בקומות (קבורת סנהדרין)
במדינת ישראל קיימים כיום
כ-60 בתי עלמין. עם למעלה מ-900 נפטרים על כל 100,000 איש מדי שנה ובין 40 ל-60
הלוויות בכל יום, בתי הקברות הולכים ומתרחבים עד לקצה גבול יכולתם. בבית העלמין ירקון
למשל, שנחנך ב-1991, ישנם כבר למעלה מ-60,000 מצבות ותפוסת השטח שלו (כ-570,000
מ"ר) עומדת על כ-80%.
המחסור בקרקעות
והצפיפות הגוברת הביאו לחיפוש פתרונות קבורה העומדים בכללי ההלכה היהודית. אחת התשובות
לכך נמצאה במושג קבורת סנהדרין, הידוע כקבורה בקומות. קבורה בה הנפטר נטמן בתוך
כוך החצוב בעומק קיר בטון. הנפטרים נקברים בתאים הבנויים זה מעל זה, בגובה של עד 3
תאים, כאשר בין הכוכים מפרידה אדמה. בפועל, המשפחה רואה למעשה רק את המצבה עצמה.
קבורה בקומות – מימי
בית שני לימינו אנו
חשוב מאוד לציין כי קבורת
סנהדרין היא כשרה לחלוטין מבחינה הלכתית. הנפטר נטמן בחללי אדמה ובכך נשמרת
מדיניות "מעפר באת ואל עפר תשוב" המיושמת בקבורה המסורתית. התאים בקיר מלאים
עפר מה שיוצר המשכיות בין האדמה בקרקע לעפר בתא.
קבורה בקומות היא כמובן
לא עניין של השנים האחרונות. היה זה מנהג קבורה מרכזי בימי בית שני ומבחינה זו קבורת
סנהדרין מהווה החזרת עטרה ליושנה. מדובר בסוג קבורה היסטורי בארץ ישראל, כפי שהיה
מקובל בתקופת הסנהדרין (ומכאן קיבל הנוהג את שמו), ואף ידוע כי רבי יהודה הנשיא
נקבר במסורת זו. כדאי לציין גם שההלכה עצמה מסייגת את איסור טלטול עצמות המת ממקום
למקום ומאפשרת העברתן מקבורה רגילה לקומות, אך לא להפך, כך שאפשר להסיק שזוהי שיטה
מועדפת מבחינת חכמנו.
משמעות נוספת של המנהג
היא שדרכו נחסך מאדמות רבות בהן מתקיימים חיים מלהיות מומרות לאדמות בית קברות.
דבר שחשוב לקחת בחשבון במיוחד כשצופים בבתי העלמין העולים על גדותיהם.
לסיכום,
קבורה בקומות, או קבורת
סנהדרין, היא נוהג שבא לפתור את מצוקת הקרקעות בבתי העלמין. עלותה נמוכה יותר מזו
המסורתית, היא עומדת בכללי ההלכה ואף משיבה את מנהג הקבורה של ימי בית שני לימינו
אנו.