ידעתי שהוא חולה. הוא בישר לי על כך בעצמו, יחד עם אמא, בביקור לא מתוכנן בדירתי בתל אביב.
הקורונה היא תופעה חדשה שכולנו מכירים. אחרי הכול, היא הפכה את העולם על פיו ושינתה את היום-יום שלנו מקצה לקצה. אנשים רבים הנמצאים בקבוצות סיכון חוששים להידבק במחלה, ומשרד הבריאות עושה כמיטב יכולתו לבלום את התפתחות והתפשטות המחלה.
כשהילדים מגיעים למחנה, הם תולים תמונה של יקירם שנפטר על לוח זיכרון, מציגים את עצמם לשאר חברי הקבוצה, ומספרים על האובדן שלהם.
סידורי הלוויות מתבצעים בתנאים רגשיים קשים מאוד ובמקום שהאדם ישקע באבלו הוא עסוק בהליכים ברוקרטים
על פי פקודת מטכ"ל החדשה, כל חייל יכול להיקבר על פי בחירתו ורצונו, ללא כל קשר לסימנים דתיים.
ברגע הקשה מכל, ליד מיטת אדם אהוב שנפטר, ניגש אליכם אדם זר, מנחם, מחבק, מציע להסיר מעליכם כל דאגה לעניינים פרקטיים. מה תגידו?