הקורונה היא תופעה חדשה שכולנו מכירים. אחרי הכול, היא הפכה את העולם על פיו ושינתה את היום-יום שלנו מקצה לקצה. אנשים רבים הנמצאים בקבוצות סיכון חוששים להידבק במחלה, ומשרד הבריאות עושה כמיטב יכולתו לבלום את התפתחות והתפשטות המחלה.
אבל הוא תהליך נורמאלי וטבעי, הוא למעשה חלק בלתי נפרד מהאובדן של אדם יקר
סרטו של מיכאל הנקה "אהבה" הוא אחד הסרטים היפים שנעשו אי פעם על זקנה, חולי ומוות
ברגע הקשה מכל, ליד מיטת אדם אהוב שנפטר, ניגש אליכם אדם זר, מנחם, מחבק, מציע להסיר מעליכם כל דאגה לעניינים פרקטיים. מה תגידו?
ידעתי שהוא חולה. הוא בישר לי על כך בעצמו, יחד עם אמא, בביקור לא מתוכנן בדירתי בתל אביב.
דנה מצלצלת אלי ומבקשת שאכתוב משהו על מוות לאתר חדש. כן, אני אומרת, בטח, אכתוב ואשלח לך. עובר שבוע, עוברים שבועיים. זה לא משהו שאוהבים לעסוק בו, מוות. לקרוא לו בשם, לכתוב עליו.
כשהילדים מגיעים למחנה, הם תולים תמונה של יקירם שנפטר על לוח זיכרון, מציגים את עצמם לשאר חברי הקבוצה, ומספרים על האובדן שלהם.
נפטרים
הכתבות הנצפות ביותר
סידורי הלוויות מתבצעים בתנאים רגשיים קשים מאוד ובמקום שהאדם ישקע באבלו הוא עסוק בהליכים ברוקרטים
אבל מה יהיה עם התוכן של האזכרה. ברור לה שחייבים למצוא פתרון. והיא חוששת, עוד בבית הספר הכתיבה לא היתה החלק החזק שלה.
אלמנות ואלמנים רבים אינם מודעים לזכאותם לקבל קצבת שאירים מביטוח לאומי. הקצבה מוגדרת, יחד עם קצבת ילדים וקצבת זקנה, "קצבה אוניברסלית", החלה על כלל האזרחים, ללא הבדל מעמד או הכנסה
הכספים שיש לנו בקופות גמל ובביטוחי חיים אינם חלק מהעיזבון שלנו, ועם הפטירה הם עלולים לעבור לרשות אותם מוטבים אשר קבענו בעת פתיחת החשבון.