אני מרגישה שאני בוגדת בבעלי

והגבר החדש, הוא מישהו אחר, שאינו תחליף לדני, שאינו מנסה להיות כזה, שמכבד אותך, שמנסה לזרום בקצב שלך

אני מרגישה שאני בוגדת בבעלי

הגבר החדש שלי  הוא גדול, מזכיר את בעלי במידות גופו,.... הוא גם הכיר אותו, שניהם חכמים, וככל שאני מנסה לזרום ולא לעצור את הקשר החדש הזה, אני מרגישה שאני בוגדת.

אין לי פרפרים בבטן, אבל אני שמחה לקראתו, וכייף לי שכל יום הוא מתקשר בבוקר לשאול מה שלומי. זה נעים לי ואני אוהבת את זה. אני אפילו זקוקה לזה. ומצד שני אני משווה אותו כל הזמן לדני שלי. ברגע שעולה רעיון ללכת לים, למשל,  אני מיד מדמיינת את ההליכות שלי לים עם דני, את החוף שאהבנו, את האופן שבו נהגתי להישען על גבו בזווית שמושכת אלי הכי הרבה שמש,  וקשה לי עם זה. איך אוכל ללכת לים עכשיו עם מישהו אחר?.

כך סיפרה ניצה בשבוע שחלף. כבר חצי שנה שהקשר קיים ולא סיפרת, שאלו חברי הקבוצה?

כן ככה יצא... אנחנו מטיילים יחד, יוצאים לבתי קפה והצגות. נחמד לי. אנחנו גם מדברים על דני שלי, ועל הקשיים שיש לי בקשר החדש.

 את לא בוגדת, ניצה! נאמר לה בקבוצת התמיכה שלנו, לדני יש מקום ענק בלב שלך, והגבר החדש, הוא מישהו אחר, שאינו תחליף לדני, שאינו מנסה להיות כזה, שמכבד אותך, שמנסה לזרום בקצב שלך, שאינו לוחץ, שפשוט מאוד - אוהב אותך!

"עכשיו לקראת יום הולדתי הקרב", הקשתה,  הוא בקש רשות להזמין לשנינו  כרטיסים לחופשה בחול. "אני מתלבטת. זו כבר תהיה ממש בגידה בדני שלי. להיות עם גבר אחר בבית מלון, באותו חדר...".

כן ניצה, 10 שנים תמימות חלפו מאז מותו של דני בעלך!. מגיע לך קשר חדש, אחר, מיוחד, בלתי תלוי, מגיע לך מישהו לצעוד  איתו, יד ביד יחפים על החוף, עד אין סוף.

ד"ר תמר אשכנזי 

מחברת הספר "אבל היום שאחרי"

ומנחת קבוצות תמיכה לשכולים.