רזי גולדברג

מכתב פרידה לאחי האהוב רז. רז, לצערי הרב הכנת אותנו בשבועות האחרונים והקשים של חייך לכך שאתה עומד להילקח מאיתנו ולמרות זאת עדין קשה לעכל זאת. רז גדלנו יחד שלושה בנים גיורא אתה ואני ,"אחי הקטן" בפיך, להורינו יעקב ומלכה גולדברג ז"ל. החיים וההורים ובעיקר אימא לאחר שאבא נפטר,קרבו אותנו מאד ,כן אתה היית זה שקרוב אלי יותר בגיל וכשגיורא הלך לפנימייה צבאית אתה נשארת להדריך אותי כאח גדול. ניסת כבר מגיל צעיר בדרכך ובתעלוליך עליהם ניתן לכתוב ספר להכין אותי לחיים. בתיכון עקבתי אחריך בהערצה כאשר למדת במגמה ביולוגית ועשית ניסויים בחרקים במרתף ביתנו ,כמו גם כשהקמת וניהלת עם חבריך מועדון- דיסקוטק בבית הספר התיכון והזמנתם לשם זמרים בתחילת דרכם-כמו דני גרנות ויגאל בשן, אח"כ ליוותי אותך מקרוב בקורס הטייס ,החניך ההומניסט שהגיע מהתיכון עם ידע מינמלי במתמטיקה אך לא וויתר ובהמון מוטיבציה וכוח רצון וחיזוק מהבית בעיקר של אימא בשיחות טלפון ארוכות ובשעות רבות של סבל שלי ,כאשר אני בוחן אותך בבדחים (בדיקות חרום) סיימת בהצלחה את הקורס. כמי שהכיר אותך מקרוב אני יודע עד כמה הטיסה הייתה אהובה עליך ומילאה את עולמך התעניינת בנושא הרבה מעבר לאדם שרק עובד בתחום מסוים. לשמחתי, לאחר שרותי הצבאי זכיתי לשכנע אותך להצטרף אלי ללימודים באוניברסיטה וכך זכיתי לעוד שנתיים "צמודות" אליך עת למדנו יחד בשביל התואר והנשמה לימודי היסטוריה של עם ישראל וארץ ישראל באוניברסיטת תל אביב וחווינו יחד בין היתר קורס משעשע בגרמנית בו שנינו דיברנו עם המורה בעיקר אידיש. אחי ,הקמת יחד עם רונית משפחה לתפארת וגידלתם שני ילדים מקסימים דנה ואוריאל ,את כל זמנך ומרצך עשית על מנת לתת הכול למשפחתך וזאת בהיותך אבא בכל רמ"ח אבריך וגם אם הלכת מאיתנו לפני שהשניים מיצו את הפוטנציאל הגלום בהם כל אחד בתחומו ,התמוגגת ובצדק מהיצירתיות של דנה בכתיבה ובקולנוע ומהיכולות של אוריאל בשנת הסטאז' במשפטים. רז, בהיותך אדם –מנץ כמו שאומרים , אהבתך והאכפתיות שלך לא היו רק למשפחתך המצומצמת ,היה חשוב לך לשמור על קשר עם כל המשפחה המורחבת ואף חידשת קשרים עם בני דודים בחו"ל שהקשרים עימם ניתקו בעבר. אחי,אהבתך את האדם באשר הוא אדם היית התכונה הבולטת שלך, למשפחתך לחבריך היית מוכן תמיד לעשות הכול ומתוך אהבה וכבוד, תמיד הבעת דעתך בצורה נחרצת אך ציינת בפני כי תמיד היה חשוב לך לומר לאנשים הכול בצורה ישרה ואמיתית אך מכובדת ומבלי לפגוע בכבודם. אפילו כשהמחלה הארורה והקשה בשנתיים האחרונות פגעה בך היא לא הפכה אותך מריר ולא הקהתה אהבתך לאנשים וכאשר בבית החולים פגשת בסוהיל בחור פלשתינאי מעזה המקבל טיפולים כימותרפיים סייעת לו כספית על מנת שיוכל להגיע לטיפולים ואף נסעת למחסום ארז להביאו לביה"ח ולקחת אותו לטיול בארץ כי אהבת האדם היית טבועה בך וכלל לא חשוב מה היו דעותיך בסכסוך הישראלי / ערבי. אהבתך זו לאנשים והאסרטיביות המדהימה שלך, באו לידי ביטוי בכל התכנסות בבדיחות החביבות שסיפרת תמיד ביכולתך להתחבר מידית לכל הנוכחים ובעיקר בהתחברות שלך לילדים החל מגיל אפס,אני בטוח כי אין ילד במשפחה או של חברים שלא בילה שעות איתך לא עשה איתך תרגילים וגלגולים ,כי אחרי הטייס ,הילדים היו אהבתך הגדולה ביותר. ילדי עידו אסף וליאור "היפה הקטנה" כפי שקראת לה ,העריצו אותך. האהבה והפינוק שהרעפת עליהם היו "מעל ומעבר" וקשה להם לעכל כי הם נפרדים ממך. כן אפילו הצוות רפואי בבית החולים התאהב בך והתקשה אתמול להיפרד ממך. ועכשיו אחי ,ה"שוקולד בסנדוויץ' המשפחתי" הצדיק שנפטר בערב יום כיפור ,מבטיח לך כי אעשה הכול למלא את כל המשימות שהטלת עלי, בשיחות הסיכום שערכנו בימים האחרונים. תנוח בשלום על משכבך ותשמור עלינו מלמעלה ביחד עם סבתא מלכה וסבא יעקב. אוהב אותך אחיך הקטן. יוסי גולדברג