סוגי קבורה יהודית בישראל

האדם הוא בן תמותה. ה' יצר אותו מאדמה ואליה הוא מוחזר עם מותו, לקבורה. משמעות הקבורה היא טמינת גוף המת באדמה, כפי שנאמר בתורה לאדם הראשון :

"בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם, עַד שׁוּבְךָ אֶל הָאֲדָמָה, כִּי מִמֶּנָּה לֻקָּחְתָּ,כִּי עָפָר אַתָּה וְאֶל עָפָר תָּשׁוּב"(בראשית ג' 19)

לפניכם מידע אודות שיטות וסוגי קבורה הקיימים בישראל, המבוססים על ההלכה והמסורת היהודית:

קבורת שדה

קבורת שדה היא שיטת הקבורה המקובלת בדורות האחרונים בישראל. הנפטרים נקברים זה לצד זה במרחקים קבועים, ובעומק הקרקע.

קבורה זוגית \ משפחתית

קבורה זוגית (נקראת גם קבורת מכפלה), מותאמת לבני זוג או קרובי משפחה מדרגה ראשונה, אשר רוצים להיטמן בחלקת קבר אחת. סגנון קבורה זה מבוקש בעיקר מפני שהוא מבטא את רוח הפסוק "בחייהם ובמותם לא נפרדו", וכן בשל חסכון בעלויות של רכישת חלקת קבר צמודה לנפטר.

בקבורה זוגית נחפר בור שעומקו כפול מקבורת שדה רגילה – 2 מטר מתחת לאדמה. בן הזוג שנפטר ראשון נקבר בחלקת הקבר התחתונה, ומעליו נשאר מקום לבן הזוג השני, שייקבר בבוא העת בחלקת הקבר העליונה.

כאשר בן הזוג השני נפטר, מפורקת המצבה שהוקמה לאחר פטירת בן הזוג הראשון, ונבנית מצבה חדשה בגודל סטנדרטי, המעוצבת עם שתי כריות נפרדות (שתי פלטות נפרדות), ואשר תכלול את שמות שני בני הזוג הקבורים.

קבורת סנהדרין

קבורת סנהדרין מתבצעת בתוך אולמות קבורה שנבנו על פי כל כללי ההלכה היהודית. הנפטר מוכנס על גבי מיטה מיוחדת לתוך כוך שנחצב בקיר זכרון, כדוגמת "קבורת הסנהדרין" שנחשפה בירושלים ובמקומות נוספים ברחבי הארץ. לאחר טקס הקבורה וסגירת חלל הכוך, כל משפחה מוסיפה מצבה בצורת לוח שיש, עליו מוטבע שם הנפטר ונוסח כיתוב מתאים. בקדמת פלטת השיש נבנה מדף אבן המאפשר להניח עליו פרחים, נרות זיכרון וכו'. קירות הזכרון נבנים לגובה של עד 3 קברים ומזכירים בחזותם אנדרטה ציבורית.

שיטת קבורה זו נועדה לסייע בהתמודדות עם מצוקת הקרקעות לקבורה במדינה. מבין יתרונותיה הבולטים הם עלויות זולות, נוחות בהכנסת הנפטר לקבר ובכיסוי הקבר, וכן פתרון פתרון למשפחות שלא מסוגלות לראות את כיסוי הקבר בעפר.

קבורה רמה

שיטת קבורה דומה מאד לשיטות הקבורה המקובלות בישראל בדורות האחרונים – קבורת שדה או קבורה זוגית\משפחתית, אלא שבמקרה זה מתבצעת הקבורה במספר מפלסים, במבנה רב קומות.

משטח הקבורה הינו אופקי ובנוי על גבי רצפת בטון שעליה כמות עפר גדולה. רצפת הבטון היא למעשה מרפסת המחוברת בצדה להר ונתמכת בעמודים. תחת משטח הבטון הגדול המשמש כרצפה, ישנו חלל המשמש לקבורה במפלס נמוך יותר, ולעיתים ישנה מעליו תקרה המשמשת כמשטח קבורה לקומה נוספת. מידות הקברים והמרחקים ביניהם זהים לחלוטין למקובל בקבורת שדה.

קבורת על

שיטת קבורה זו פותחה למקרים בהם משפחה מבקשת לטמון נפטר בקרבת נפטר אחר הטמון בבית העלמין, אך הקבר לא הוכן מראש לקבורה של שני בני משפחה (כמו בקבורה זוגית\משפחתית) ואין כל חלקה פנויה בקרבת מקום. חברה קדישא מסירה את המצבה ומכינה מקום נוסף מעל הנפטר הקבור, בו ייטמן הנפטר השני. בכל אחד משלבי ההכנה אין מגע עם הנפטר הראשון והחפירה מתבצעת עד לאבני הגולל המכסים אותו.

לאחר ביצוע פעולה זו, הנפטר הראשון קבור בתחתית הקבר, מכוסה באבני הגולל ובעפר על פי דרישת ההלכה, ומעליו נטמן הנפטר השני. הנפטר השני יכוסה גם הוא באבני גולל ובעפר, ומעליהם תוקם מצבה חדשה, משותפת. קבורה זו נהוגה ברחבי הארץ ומנוצלת למספר רב יותר של נפטרים הנטמנים זה על גבי זה.