מה כותבים על מצבה ?
פטירתו של אדם קרוב תובעת מאתנו כוח נפשי רב. התגובה הראשונית היא לרוב סוג של הכחשה - קשה לקבל את הבשורה המרה. בתום טקס הקבורה מתחילה השבעה ועמה מנהגי האבלות. ביהדות כוללים מנהגי האבלות איסורים שונים על בני המשפחה, כגון איסור להתקלח, איסור לישון על מיטה, ועוד, אך אין באיסורים אלה משום עזרה בנושאים לוגיסטיים הקרובים לימינו, למשל נוסח הכיתוב על המצבה.
מדוע מקימים את המצבה רק לאחר שלושים יום ?
המצבה נחשפת לרוב כשלושים יום לאחר הפטירה, בעת טקס גילוי המצבה. מעטים יודעים שהסיבה העיקרית לספירת שלושים ימים עד גילוי המצבה מבוססת על מחזור מילוי הלבנה, שכמוה, גם המשפחה האבלה שבה ומתמלאת מחדש באור שכבה עם האבדן.
לאחר הפטירה - קחו את הזמן. אין דחיפות להחליט מה לכתוב.
כיתוב על גבי המצבה הוא אחת הדרכים הקדומות להנצחת נפטרים בדת היהודית. משפחות רבות מבקשות לבטא את הייחודיות של יקיריהן באמצעות עיצוב המצבה, ציטוט פתגם או שיר, אך קשה מאד לצמצם את רגשותינו כלפי אדם אהוב למשפט אחד. הדבר קשה במיוחד כשאנחנו נתונים בסערת רגשות או אבל כבד. גם אם נדמה לכם שהזמן דוחק - יש לכם חודש שלם. קחו את הזמן, אל תאיצו בעצמכם לקחת החלטות.
כשתתפנו לחשוב על המצבה, חשוב שתדעו מהו נוסח הכיתוב הבסיסי, המקובל והרווח:
- משפט אחד הכולל את שמו של המנוח, שמות הוריו, כמה מילות תואר והתייחסות לנסיבות המוות, לדוגמא: "כאן נח ישראל ישראלי, בן שרה ואברהם, איש יקר ואהוב, שהקים/שהציל/שנפרד מאתנו בטרם עת", וכו'. (כמובן שיש לכתוב את שמו או שמה של המנוח\ה, ולא ככתוב לעיל).
- שמות ההורים מעידים על מינו של המנוח - "בן שרה ואברהם" / "בת שרה ואברהם".
- תאריך הלידה ותאריך הפטירה מופיעים גם הם על גבי המצבה. בעדות מסויימות מקובל לציין רק את התאריך העברי ובאחרות גם את הלועזי.
- ביהדות קיימת אמונה בתחיית המתים, על כן נהוג לכתוב בתחתית המצבה את צירוף האותיות ת.נ.צ.ב.ה – "תהא נשמתו צרורה בצרור החיים".
חשוב לזכור כי אין חובה להיות יצירתיים. נסו לנסח את כיתוב המצבה בפשטות ובכנות, במלים שיהיו נכונות תמיד, לכל קורא ובכל זמן. אבל אינפו מזמין אתכם לעיין בדף
המידע השימושי, שם תמצאו עצות והמלצות נוספות.